פירוש מהרז״ו על שמות רבה ה׳:כ׳

מהדורה: ווילנא, האלמנה והאחים ראם, תרל"ח

מקור שמות רבה ה׳:כ׳
20 וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁהָיוּ כְּשֵׁרִים וּמָסְרוּ עַצְמָן עַל יִשְׂרָאֵל וְסָבְלוּ מַכּוֹת כְּדֵי לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם, וּלְפִיכָךְ זָכוּ לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יא, טז: אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵם לָקוּ עֲלֵיהֶם, לְפִיכָךְ יִזְכּוּ לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְנִתְמַנּוּ נְבִיאִים עֲלֵיהֶם. וַיָּבֹאוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּצְעֲקוּ, תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ. וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֹתָם בְּרָע לֵאמֹר. וַיִּפְגְּעוּ אֶת משֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָבִים, אַחַר שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל משֶׁה בְּמִדְיָן וְאָמַר לוֹ שמות ד, יט: לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם, בָּא משֶׁה מִמִּדְיָן וְאַהֲרֹן מִמִּצְרָיִם, וַיִּפְגְּעוּ בָּהֶן שׁוֹטְרֵי יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהָיוּ יוֹצְאִין מִלִּפְנֵי פַּרְעֹה. מַהוּ נִצָּבִים, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּתָן וַאֲבִירָם הָיוּ עִמָּהֶן, שֶׁכָּתוּב בָּהֶן במדבר טז, כז: וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים, הִתְחִילוּ מְחָרְפִין וּמְגַדְּפִין כְּלַפֵּי משֶׁה וְאַהֲרֹן:
פירוש פירוש מהרז״ו על שמות רבה ה׳:כ׳
20 אספה לי וגו'. אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו. במדבר י"א. וע' במ"ר פ' ט"ו ס"כ:
21 אחר ששה חדשים. לעיל בריש סי' י"ט:
22 בא משה ממדין. וכמו שהיה הדיבור הראשון ביחד עם אהרן כמו שדרש לעיל פר' זו סימן ט' כך בהליכה שניה מאחר שרמוזים בדיבור אחד ודעת המדרש שמ"ש ויפגעו את משה ואת אהרן וגו' היה ג"כ אחר ו' חדשים שבאו משה ואהרן לפרעה ולא הלכו השוטרים לפרעה עד אחר ו' חדשים וכשיצאו מאת פרעה פגעו במשה ואהרן:
23 דתן ואבירם. שתיבת נצבים מיותר ע"כ דירש גז"ש. וע' לעיל פ"א סי' כ"ט מהו נצבים שאצל קרח בחירוף וגידוף כמ"ש במ"ר פר' י"ח בסימן י"ב וגם שם דורש תיבת נצבים מגלית הפלשתי אף כאן בחירוף וגידוף: